<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ה' ח"ד</h1>
<h2>דף צא:</h2>
ואם קדם חבירו וכסהו חייב ליתן לו עשרה זהובים קנס, פירו' ולא יפטור עצמו שיתן לו תרנגולת אחרת לשחוט ויכסה שאינו פטור בכך. ודין זה הקנס ואם ענה אמן ואם גובין אותו האידנא כתבתיו בספר מישרים בדין נזיקין [נל"א] חלק רביעי כך פשוט.
כתב ה"ר צמח ולדידי קשיא הא דאמרי ששוה מ' זהובים כנגד ד' ברכו' והא ה' הן ד' של ברכת המזון וא' של יין. ויש לי לתרץ שלא מנו אלא הג' ברכות שבברכת המזון שהם מן התורה כדאיתא במסכת ברכות ולא מנו הרביעית מפני שהיא מדבריהם. ומתוך דברי הרמב"ן נראה שאין שוה עשרה זהובים אלא הברכה אבל מצוה בלא ברכ' לא, וכן נראה דעת קצת זולתו. ואחרים כתבו שכל מצו' שוה עשרה זהובים אף על פי שאין בה ברכה והביאו ראיה מפרק החובל [ב"ק צ"א ע"ב] דאמרינן שור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה אם קדם אח' והרגו או קצצו משלם עשרה זהובים וילפינן מינה לכל המצו' שאין מחלקין ביניהן להקל ולהחמיר אלא שכלן שוין עשרה זהובים, וכן פסק שם הרי"ף והוכיח דלאו דוקא לזה ששפך וקדם חבירו וכסהו שהוא קנס רבן גמליאל עשרה זהובים ולא גמרינן מיניה לדינא אחרינא אלא הוא הדין לכל מצוה המוטלת על האד' וקדם חבירו ועשאה שחייב לשלם. ומיהו עכשיו אין דנין דין זה אף על גב דממונא הוא ולא קנסא מכל מקו' אין בזה חסרון כיס ולא מגבינן ליה בבבל וכל מידי דלית ביה חסרון כיס אנן לא עבדינן שליחותיהו. ואם תאמר למה כתב הרי"ף דין זה. יש לומ' שדעתו דאי תפיס לא מפקינן מיניה שכן הוא הדין בכל דיני קנסו' כדאיתא [כתובות מ"א ע"ב]. עד כאן אינו מהחבור.
